אני מאד נהנית לקרוא את התכנים הנפלאים מהאתר והם מסייעים לי רבות. כעת, רציתי להיעזר בעצתך האישית. אני בחורה בת 30, עדיין רווקה. לא כך תכננתי את חיי. יש לי הצלחות בתחומים רבים בחיי, אך דווקא בעניין הזה, אני מרגישה שהדלת בפני נעולה. אני מתוסכלת ומיואשת. האמונה שלי בעצמי, בערכי, בדרכי ובזהותי- הכל מתחיל להתערער. אני מרגישה כעס כלפי ה’, שהתפילות שלי לא עוזרות. ומלאת פחדים לגבי ההמשך… מה עושים?

 

 

 

 

 

 

תגובות

תגובות

1. מליי

   1 בינואר 2016 at 14:28

   תודה אודליה ותודה תמר התחברתי למה שכתבתן אין סתירה בדברים.
   כן צריך להאמין שהישועה קרובה. ברור שאף אחד לא יכול להבטיח.
   הביטוי לכעוס על ה’ ניראה לי תמיד פרדוקס. למיטב הבנתי ה’ הוא שיא הצדק והטוב וכו’ וכו’ אז בלתי אפשרי לכעוס עליו .ניראה לי שהכעס הוא על המציאות שניראית לא טובה כרגע. אבל אם נזכור שהכל לטובתינו אולי פחות ניכעס .

   להגיב
2. תמר

   5 במאי 2014 at 5:08

   איך אפשר להיות כל כך בטוחה? הרי לא חסרים רווקים ורווקות שסיימו את חייהם במצב הזה, עריריים… אז איך אפשר להבטיח דברים כאלה, רק כדי ליפות את המציאות. גם אני, בגיל 30 חיכיתי שזה יגיע כל רגע. אך גיל 30 עבורי חלף מזמן, ועדיין אין ישועה באופק. אז מי אמר שתהייה אם עד כה לא הייתה? איך אפשר להבטיח? הרי את כל ההשתדלות האפשרית עשיתי. הדבר הכי מעצבן זה שאנשים ניגשים אליי – כאילו הם המציאו את הגלגל ומייעצים עצות ליישום – שכבר שכחתי מזמן שהן קיימות – מרוב שניסיתי אחרות אחריהן.
   אני יכולה רק לומר לך, שואלת יקרה – שזו התמודדות קשה. ואנחנו כחברה כן מודדים את האדם לפי המיצב המשפחתי שלו לצערי: נשוי / רווק / גרוש (בסדר הזה דווקא) – ומה שנכתוב פה לא ישנה את המציאות. אני חולקת עלייך אודליה. כמי שחווה את הצער הזה רגע-רגע ושעה-שעה, שמקבלת מבטים מרחמים, שמנסה עוד ועוד סגולות, רבנים, קמעות, סדנאות, דייטים משפילים, וכל דבר אפשרי – על אף ההצלחה בתחומים רבים אחרים – אני יודעת שהתשובה היא בורא עולם. הוא זה שמנווט את הדברים ואני כבר לא כועסת, כי אני לא יודעת למה, אבל בטוחה שמה שקורה הוא לטובתי. בזה אין לי ספק. שהכל ממנו והכל לטובה. וזהו. גם זה שההורים הקשישים והחולים שלי לא זכו לנכד בזמן שלבני גילם יש נינים – זה לטובה. לא מנסה לחקור למה – כי ניסיונותי עלו בתוהו.
   מאחלת לך הצלחה כותבת יקרה.

   להגיב
   • אודליה מימון

     5 בנובמבר 2014 at 18:00

     תמר יקרה,
     אני מסכימה איתך שהכל הכל משמיים.
     אך בתשובתי, לא הבטחתי דבר.
     אמנם הבעתי תקווה גדולה בעבורה,
     ניסיתי לתת כיווני חשיבה, אך להיות בטוחה? אין לי איך להבטיח דבר כזה.
     רק לקוות ולייחל.

     מייחלת ומקווה גם איתך ובעבורך,
     שבקרוב ובקלות, תזכי לישועה הגדולה שלך.

     להגיב

שאלות נוספות